<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' משפטים</h1>
<h2>דף נט:</h2>
וגר לא תונה [שמות כ"ב], לא תונו בדברים, ולא תלחצנו בממון, שלא תאמר לו אמש הייתה [עובד] לבל קורס נבו, והרי בשר חזירים בין (שיניו) [שיניך] ואתה מדבר כנגדי. ומנין שאם הוניתו יכול הוא להונך ת"ל כי גרים הייתם, מיכן היה ר' נתן אומר מום שבך אל תאמר לחברך. חביבין הגרים שבכל מקום הוא מזהיר עליהם וגר לא תונה, ואהבתם את הגר (דברים י'), ואתם ידעתם את נפש הגר (שמות כ"ג). ר' אליעזר אומר גר לפי שסורו רע מזהיר עליו במקומות הרבה. ר' שמעון בן יוחי אומר הרי הוא אומר ואהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה'), וכי מי גדול בחבירו, מי שהוא אוהב את המלך, או מי שהמלך אוהבו [הוי אומר מי שהמלך אוהבו], שנא' ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה (דברים י'). חביבין הגרים שבכל מקום נקראו כישראל, נקראו (כ)ישראל עבדים שנא' כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כ"ו), ונקראו גרים עבדים שנא' לאהבה את שם השם ולהיות לו לעבדים (ישעי' נ"ז), נקראו ישראל משרתים שנא' משרתי אלקינו יאמר לכם (שם נ"ו), והגרים נקראו משרתים שנא' הנלוים על ה' לשרתו (שם), נקראו ישראל אהובים, שנא' זרע אברהם אהבי (שם מ"א), והגרים נקראו אהובים שנא' ואוהב גר (דברים י'), נאמר בישראל ברית שנא' והיתה בריתי בבשרכם (בראשית י"ז), ונאמר בגרים ומחזיקים בבריתי (ישעי' נ"ו), נאמר בישראל רצון לרצון להם לפני ה' (שמות כ"ח), ונא' בגרים רצון עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי (ישעי' נ"ו), נאמר בישראל שמירה הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכ"א), ונאמר בגרים ה' שומר את גרים (שם קמ"ו), אברהם קרא עצמו גר שנא' גר ותושב אנכי עמכם (בראשית כ"ג), דוד קרא עצמו גר שנא' כי גרים אנחנו לפניך וגו' (ד"ה ב' כ"ט), ונא' גר אנכי עמך תושב ככל אבותי (שם), חביבין הגרים שלא מל אבינו אברהם אלא בן תשעים ותשע שנים, ולמה כן, אלא שאילו מל בן עשרים, בן שלשים, לא היה גר יכול להתגייר בפחות מבן שלשים, אלא גלגל עמו המקום עד שהגיעו לבן תשעים ותשע, כדי שלא לנעול דלת בפני הגרים העתידין, וליתן שכר ימים ושנים, לרבות שכר עושי רצונו, לקיים מה שנא' ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעי' מ"ד). וכן אתה מוצא בארבע כתות שהן עונות ואומרות בפני מי שאמר והיה העולם, זה יאמר לה' אני, אל יתערב (בחוטא) [כי חטא], וזה יקרא בשם יעקב אלו גירי צדק, וזה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה, ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים. יהי רצון שיתן חלקנו עמהם. אמר ר' יהושע בן לוי בוא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח, שבשבע מקומות השוה הק' עצמו עם חבורת הנמוכין, בתורה ובנביאים ובכתובים. בתורה כתיב כי ה' אלקיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים, האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד (דברים י'), מה כתיב אחריו עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר. נביאים כתיב כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון (ישעי' נ"ז), וכתיב ואת דכא ושפל רוח וגו'. וכתיב כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי (שם ס"ו), וכתיב ואל זה אביט אל עני [ונכה רוח] (שם). בכתובים כתיב ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (תהלים י'), וכתיב בתרי' תאות ענוים שמעת ה', ואומר שירו לאלהים זמרו שמו וגו' (שם ס"ח), וכתיב בתרי' אבי יתומים ודין אלמנות, ואומר עושה שמים וארץ, את הים ואת כל אשר בם, השומר אמת לעולם (שם קמ"ו), וכתוב בתרי' עושה משפט לעשוקים [וגו'] יתום ואלמנה יעודד.
<h2>דף עה:</h2>
אם כסף תלוה את עמי [שמות כ"ב], זה שאמר הכתוב כספו לא נתן בנשך (תהלים ט"ז), בוא וראה כל מי שיש לו עשר ונותן צדקה לעניים, ואינו מלוה בריבית, מעלה עליו הכתוב כאלו קיים את התורה כולה, שנא' עושה אלה לא ימוט לעולם (שם), ומי הוא זה, זה עובדיהו שהיה אפוטרופוס של אחאב, שנא' ויקרא אחאב [אל עבדיהו אשר על הבית] (מלכים א' י"ח), והיה מפרנס את הנביאים מנכסיו כל אותו הרעב, וליוה בריבית מן יהורם בן אחאב, עובדיהו קיים כספו לא נתן בנשך, יהורם שנתן ברבית אמר הק', עד עכשיו הוא חי יבוא יהוא ויהרגנו (שם ב' ט'), בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה (יחזקאל י"ח), וכתיב ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרועיו (מלכים ב' ט'), על שהקשה לבו ופשט את זרועיו ליטול את הרבית. ואף בירושלים היו בה אנשים מלוין ברבית, שנא' כספך היה לסיגים (ישעי' א'), ומה נעשה להם כסף נמאס ק"ר [קראו להם], לפיכך כספם בחוצות השליכו (יחזקאל ז'), למה שעברו על התורה את כספך לא תתן לו בנשך (ויקרא כ"ה). את העני עמך, אמרו רבותיו כל היסורין לצד אחד עניות לצד אחד. בשעה שבא השטן לקטרג את איוב כמה ד"א ויען השטן את השם ויאמר החנם [וגו'] (איוב א'), אמר לו, איוב מה אתה רוצה עניות או יסורין, אמר לו מקבל אני יסורין שבעולם, ולא עניות שאעמיד על המקח בשוק, ואין בידי פרוטה, מיד ויצא השטן ויך את איוב וגו' (שם), התחיל צווח מי יתן ידעתי ואמצאהו (שם כ"ג), כנגד מידת הדין, אמר לו אליהוא מה את עומד ומונה, ולא את הוא שבחרת בנגעים, יתר מן העניות שנא' השמר אל תפן אל און, כי על זה בחרת מעני (שם ל"ו). אם כסף תלוה [וגו'] כל בריותיו של הקב"ה לוין זה מזה, היום לוה מן הלילה, והלילה לוה מן היום, ואינן דנין זה עם זה כמו הבריות שנא' יום ליום וגו' אין אומר ואין דברים (תהלים י"ט), הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים לוין מן הלבנה וכשהק' רוצה אינו מוציאן שנא' האומר לחרס [ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום] (איוב ט'), האור מן השמש והשמש לוה מן האור שנא' שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג'), החכמה לוה מן הבינה והבינה לוה מן החכמה שנא' אמר לחכמה אחתי את [ומדע לבינה תקרא] (משלי ז'), (בקיץ היום לוה מן הלילה בתקופת תמוז ובתקופת טבת הלילה מן היום), החסד לוה מן הצדקה והצדקה לוה מן החסד שנא' רודף צדקה וחסד (שם כ"א), השמים לוה מן הארץ והארץ לוה מן השמים שנא' יפתח ה' לך [את אצרו הטוב את השמים] (דברים כ"ח), התורה לוה מן המצות והמצות לוין מן התורה שנא', שמר מצותי וחיה (משלי ז'), בריותיו לוין זה מזה (ושלומים) [ומשלמין] זה לזה, ובשר ודם לוה מן חברו ומבקש לבלעו ברבית ובגזל, והנוטל ברבית אומר לו הקב"ה אין אתה נוטל מעולמך שכר שהבריות בתוכו, שכר הארץ שאתה משקה, שכר צמחים שאתה מעלה (שכר מעלה), שכר מאורות שאתה מאיר, שכר נשמה שנפחת, שכר גוף שאתה שומר, אמר הק', ראו כמה הלויתי ואיני נוטל רבית, ומה הלותה הארץ ואינה נוטלת רבית, אלא אני נוטל את הקרן שהלויתי, והיא נוטלת את שלה, שנא' וישב העפר על הארץ כשהיה [והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה] (קהלת י"ב).
